חינוך או תכנות ?

הגעתי למקום שבו בחרתי שלא להמשיך עם המערכת הנוכחית. ישנה תחושה שדברים אינם מתקדמים אלא לכאורה מתקדמים. התפיסה החינוכית המסורתית בבתי הספר נותרה בעינה בעודה עוטה תחפושת של קידמה.

מנקודת מבטי שלי כמורה, מערכת החינוך היא מתכנתת ולא מחנכת. בשם היצירתיות, אני בוחרת במושג מתחום ההייטק על מנת להמחיש את עמדתי.

כשחושבים על זה, מדובר במעגל חוזר של ישיבה בכיתה, הקשבה למורה שהוא לכאורה מקור הידע, עמידה בזמנים, למידה למבחנים וחוזר חלילה. הילדים לומדים שצריך להבין ולזכור חומר על מנת להצליח. המורה בעבורם הוא מישהו לאתגר אותו כי בכל זאת, די משעמם להם. על אף קריאותיהם הרבות של תלמידים לשינוי, המערכת מגיבה באיטיות.

המערכת

אם בעבר המורה היה מקור הידע, שהרי היום אין זה כך. ההתקדמות הטכנולוגית הביאה לכדי נגישות יתר של מידע בהנפת אצבע. שואלים את דוקטור גוגל והוא משיב. אם כך, ניתן לומר כי תפקידו של המורה השתנה אך המערכת, פחות. עדיין מופעלת השיטה המסורתית של הלמידה וגם שיעורים בזום, לא מצליחים להביא לחדשנות בהוראה. לכאורה, נראה כי הקורונה הביאה לכדי חדשנות לאור העובדה ששיעורים החלו להתקיים באונליין, אך יאמרו רבים כי אין בה חדשנות אמיתית אלא היכולת להשתיק את הכיתה בלחיצת כפתור.

אם כך, מצד אחד העולם מתקדם ומצד שני החינוך שמהווה הכנה של ילדי ישראל לחייהם הבוגרים ולשוק העבודה העתידי, אינו עושה עבודה מספקת.

אני מורה לתנ"ך שסירבה להעביר רק את התוכן הלימודי שהתבקשתי להעביר. מבחינתי, כל תלמיד הוא פרשן מקראי ויש לו הזכות לשתף בהבנתו וראייתו את הפסוקים המקראיים. אני מאמינה בלאפשר לתלמידים לחשוב, להיות יצירתיים ולהעמיק במחשבה. זאת על מנת לאפשר להם לתרגל חשיבה מנקודות מבט שונות, יצירתיות ויכולת הבעה שהרי אלו הם כלים חשובים אשר ישרתו אותם עם יציאתם למסלול חיים עצמאי. לשמחתי, בחינת הבגרות בתנ"ך הפכה להיות כזו אשר משלבת שאלות המצריכות סדר חשיבה גבוה. ומצד שני, לצערי המערכת דורשת לתכנת את התלמידים כך שתהיה למידה ממוקדת, עמידה בזמנים , שיעורי בית, מבחנים וכו'. לאור זאת, בלתי נמנע שהמורים מתוכנתים אף הם.

ההורים

יוצרים לילדיהם אלגוריתמים מובנים ומונעים מהם לייצר אותם בעצמם. בהתייחס לגילאי התיכון, יש לי המון ביקורת על הורות ההליקופטר. זו אשר שוללת מן הילדים והנוער את היכולת להתמודד עם אתגרים, קשיים והצורך בהגברת המאמץ על מנת להצליח. בתי ספר מסויימים במערכת החינוך הפכו להיות כאלה אשר מנוהלים על ידי ההורים. גם המנהלים אינם עצמאיים יותר לקבל החלטות על פי השקפת עולמם. הורה שמתקשר למורה על מנת להתמודד עם הבעיה של בנו, במקום ללמדו להתנהל אל מול המורים באופן עצמאי ולפתור את בעיותיו, הוא שולל ממנו את יכולת ההתמודדות ושיפור יכולות התקשורת הבין אישית. לא בכדי אני רואה בני נוער רבים אשר סובלים מחרדות, מצב רוח ירוד ואי יכולת התמודדות עם מצבים, דבר אשר מחמיר עם התבגרותם. תפקידם של ההורים להבין מהו מקומם כהורים, היכן עליהם להתערב והיכן לא.

פתרונות?

יש שפע של פתרונות שאני יכולה לחשוב עליהם. רבים כתבו ודיברו על הבעיות במערכת החינוכית והוצעו פתרונות רבים. במבחן המציאות, הם חייבם להיות ברי ביצוע במסגרת האילוצים, בעיקר כלכליים.

• לוותר על הבגרויות. לתת עבודות מחקר/ מיני מחקר במקום ולאפשר לילדים להתעניין, לחקור, לחשוב וליישם (חיסכון של הרבה מאוד כסף).

• הפחתה במקצועות החובה- לאפשר לתלמידים לבחור בין תנ"ך להיסטוריה למשל (הפחתת שעות מערכת, מאפשר צמצום כיתות).

• להפחית מכמות החומר הנלמד בכל מקצוע ולהתמקד בערכים, יישום, תובנות. (יש אינספור רעיונות שכאלה למקצועות ההומניים, כך ניתן לעשות גם במקצועות הריאליים).

• למידה הפוכה- שיעורי הבית של התלמיד הם ללמוד נושא מסויים. תפקידו של המורה בכיתה הוא ליישם את החומר הנלמד, להיות כמדריך, קואצ'ר. (בבתי ספר קשים, לעשות זאת בליווי מורה בזמן ביה"ס).

• סדנאות להורים- בכל פתיחת שנת לימודים, בית הספר ידאג לסדנה בעבור ההורים על מנת להאיר את טעויותיהם החינוכיות.

ישנן עוד דרכים רבות כמובן...

אין לדעת מה תביא איתה השנה הבאה ומה יקרה למערכת החינוך. האם היא תתפקד כהרגלה? או שמא אולי הקורונה תהווה הזדמנות לעשיית שינויים אשר יפתחו אופק חינוכי חדש.

---