אלו*הים, מה אפשר ללמוד ממנו על תקשורת בין בני אדם?

החשיפה היחידה כמעט שקיימת בחיינו להתערבותו של האל בעולם היא ספר התנ"ך. יש שיחלקו על אופן הופעתו, חוקיו וחלקו בניהול העולם אך קשה להתווכח על אי אילו המצבים מהם ניתן ללמוד הודות לאופן התייחסותו. ניתן לראות אלוהים כישות דתית בלבד אשר כופה על האדם להעמידה במרכז העולם והחיים, אך ניתן לראות את אלוהים ככוח עליון אשר לנו בני האדם יש מה ללמוד ממנו. אינני אומרת בכך שאני מסכימה עם כל הסיטואציות והסיפורים אשר מופיעים בתנ"ך. גם לי יש ביקורת רבה על חלק מסיפורי התנ"ך אך העולם איננו מושלם.

בפוסט זה אדבר על תופעת השאלות הרטוריות.

ניתן לראות שה' ומלאכיו פונים פעמים רבות לדמות המקראית בשאלה. יש לציין כי אנו יוצאים מנקודת הנחה שהם יודעים הכל (כוח עליון), אם כך מדוע הם שואלים?

כאשר אדם וחווה אכלו מעץ הדעת, ה' שאל "איכה?" (בראשית פרק ג').

לאחר שקין רצח את הבל אחיו, שאל ה' "איה הבל אחיך?" (בראשית פרק ד').

כאשר הגר ברחה משרי גבירתה, המלאך שאל "אי מזה באת ואנה תלכי?" (בראשית ט"ז)

ישנן עוד אינספור דוגמאות המובאות מפי ה' או מפי שליחיו המלאכים.

נשאלת השאלה מדוע הם שואלים דבר אשר הם יודעים את תשובתו?

מה אנחנו בני האדם למדים מכך?

על פי ספר בראשית, האדם נברא בצלם ה'. ניתן לומר שה' מכיר היטב את יצירתו - האדם, ועל כן, יש במעשיו היגיון שתפקידו להיטמע במוח האנושי. כאשר ה' מתחיל בשאלה, הוא מאפשר לדמות לאוורר רגשות, להודות במעשה (או שלא), להציג את נקודת מבטה של הדמות. רק לאחר תגובת הדמות, ה' מגיב. לעיתים, תגובת ה' משתנה בהתאם לתגובתה של הדמות עד כדי המתקת העונש (במידה והדמות מודה בחטאיה). במקרה של אדם וחווה וקין, לא היתה הודאה באשמה ולכן עונשם היה קשה. אנו למדים על טיבה של תקשורת בין נאשם לשופט (לאו דווקא ברמה המשפטית), לאופן שבו יש לפנות לאדם כאשר אנו מאשימים אותו במשהו והיכולת להקשיב. פעמים רבות האגו תופס כל כך הרבה מקום עד כי הוא מסתיר מעינינו את הדרך הנכונה.

כמורה, בחרתי לנסות את השיטה עם תלמידי. כאשר תלמיד הוצא מהכיתה בגין התנהגות שמפריעה למהלכו התקין של השיעור, שיחתי האישית עימו לאחר מכן החלה תמיד בשאלה: "למה את החושב שהוצאתי אותך מהכיתה? / למה אתה חושב שכעסתי? / מדוע אתה חשוב שאתה כאן בשיחה?"

העובדה שאפשרתי לתלמיד לדבר תחילה, ריככה אותו מראש ואף גרמה לו פעמים רבות להבין היכן הוא טעה עוד קודם להאשמותי כלפיו. חישבו על כך שהתלמיד לומד כאן משהו חדש, מתבגר מעט (אני רוצה לקוות) ולומד לקחת אחריות. כמעט ברוב המקרים, הצלחתי ליצור תקשורת מצויינת עם התלמיד לאחר שיחה שכזו. במקרים אחרים בהם שיחה אישית החלה בהאשמות מצידי, התוצאות היו הרבה פחות טובות.

תרגול עצמי: בהיותכם כועסים על מישהו או עומדים להאשימו, התחילו בהפניית שאלה אליו טרם הטחת ההאשמות. אפשרו לו לחשוף, אולי תגלו משהו חדש.