קריאת שמע , הגדרה לאהבה?

כיצד מלמדים תלמידים אתאיסטיים את קריאת שמע? (דברים ו' 14-4)

קריאת שמע במובן הדתי שלה, מתייחסת לאהבת האל והאופן בו האמונה באה לידי ביטוי. כאשר הפרק נכנס לתכנית הלימודים, שאלתי את עצמי איך אוכל ללמדו באופן אשר לא יעורר אנטגוניזם בלבוש של "הדתה".

ישבתי עם עצמי וחשבתי... מצאתי שיש כאן הגדרה לאהבה! נפלא! זו דרך לפתוח את השיעור.

תחילה שאלתי את תלמידיי מהי אהבה... לאחר שתיקה ארוכה אשר חשפה מחשבה מעמיקה מצידם, מילים שונות והגדרות שונות נזרקו לאוויר.

בסופו של דבר, הודעתי לכיתה כי לתנ"ך יש הגדרה לאהבה. הבחנתי במבטיהם הסקרניים לנוכח המילים שיוצאות מפי ...

"ואהבת"! איך?

"בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך"

הנהון קטן בראש ואני ממשיכה להסביר..

בכל לבבך- הלב מסמל את המחשבה

בכל נפשך- הנפש מסמלת את התחושות והרגשות.

בכל מאודך- בכל העוצמה, בכל היכולת.

כלומר, האהבה באה לידי ביטוי בשלוש רמות: שכל, לב/נשמה וקרקע (בהיבט הפיזי) בסדר של מלמעלה למטה.

חיוכים ומבטים מופתעים הגיחו לחדר וחיוך רחב שלי לנוכח הצלחתי לעורר בהם עניין.

האהבה האמיתית היא זו אשר באה לידי ביטוי בהכרח בשלושת הרבדים. יש שהיא תופיע ברגע, ויש תוך כדי תהליך.

ה וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.  ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--עַל-לְבָבֶךָ. 

מהו התהליך?

הכתוב מסביר לנו אותו באמצעות מספר שלבים:

1. השקעה במושא האהבה. ככלל, ליבו ושכלו של האדם פועלים כך שהוא נוטה לאהוב ולהעריך יותר את הדברים בהם הוא משקיע מעצמו.

כל אדם אוהב בראש ובראשונה את עצמו ולכן עצם היותו מושקע באדם אחר או מושא אחר, מביא לכדי אהבה גדולה יותר למושא האהבה. בקטע הבא ניתן לראות שהנחת תפילין, תפילה ומזוזות הבית הם חלק מההשקעה הפיזית של האוהב. מדובר בביטוי פיזי לרגשות האהבה.

ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ, וְדִבַּרְתָּ בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת, עַל-יָדֶךָ; וְהָיוּ לְטֹטָפֹת, בֵּין עֵינֶיךָ.  ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ, וּבִשְׁעָרֶיךָ. 

2. לאזהרה מהמובן מאליו ומכפיות הטובה- ה' מציג כאן את גרסתו לאיסור נפילה לכפיות הטובה על ידי הדגשת הרעיון כי בני ישראל נכנסים לארץ אשר הוכנה עבורם מראש מבלי שהם נאלצים לעמול על הבנייה בעצמם. ועלן כן הם מוזהרים שמא לא יעריכו, יראו בכך כמובן מאליו ו ישכחו את ה' שעשה זאת למענם. קל לנו להעריך דבר אשר לא עמלנו או השקענו בעבורו ועל כן הדבר עשוי להוות מכשול שיש להיזהר מפניו.

י וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב--לָתֶת לָךְ:  עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ.  יא וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.  יב הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.

3. אמון שהוא חלק עיקרי ובלתי נפרד ביצירת אהבה. אסור לרעות בשדות זרים. הליכה אחר אלילים אחרים נתפסת כבגידה גם מעצם היותה מוציאה מהמסגרת ופוגעת בערכים מוסריים.

.  יג אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ.  יד לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם. 

בסופו של דבר, ניתן לקחת מקורות מקראיים ולתת להם פרשנות שאיננה בהכרח דתית. זוהי דוגמה להצהרת אמונתו של המאמין בבוראו ואהבתו אליו אך היא מהווה למעשה מודל בעבור אהבה לכל אדם אחר. התנ"ך

הוא של כולנו ולכן יש לנו את האפשרות לקרוא בכתובים, לפרשם כראות עינינו וללמוד מהם משהו על עצמנו.